Lately

לא יודעת למה אבל קמתי עם השיר הזה בראש,וזה לא דבר של מה בכך.מדובר בקלאסיקת אייטיז דביקה מבית סטיבי וונדר,ואני אפילו לא חושבת שיש לי אותה בפורמט דיגיטלי.
אולי זה השמיים החצי שחורים שהופיעו בבוקר כאילו עכשיו מינימום דצמבר,אולי אלה שתי החברות הטובות שלי שמעבר לים (ואני רוצה אותן כבר כאן,די הגיע הזמן)שלפעמים שיחת טלפון אחת מבהירה כמה הגעגוע קשה,אולי סתם חלום שהיה קשור לשיר הזה.אין לי פתרונות,אני רק יודעת שהתקליט במוח רץ ורץ ומסתובב כבר שעה על הפזמון.
אז הנה בוקר שונה.
תהנו.