otherwise

את מורצ'יבה הכרתי לפני כמה שנים,כשעשיתי סוג של "סטאז'" במוסיקת צ'יל אאוט.
היתה לי הזכות לעבוד גב לגב עם חולה downtempo,או כמו שאני קוראת לזה,מוסיקת מיטות..:)
כשאהבתי את זה,באמת אהבתי את זה.אני אפילו זוכרת מיקסטייפ אדיר של סדרה בת עשרה דיסקים שעשינו.היא היתה שווה מאוד.

מורצ'יבה היתה אחת מהלהקות שיותר הערכתי בתחום הזה.
האמת שאי אפשר לקרוא להם באמת צ'ילאאוט,כי הם יותר טריפ הופ,אולי אפילו פופ,אבל הם נכנסו אצלי לקטגוריה הזו ואפילו כיכבו בה.
עד האלבום charagongo (המבריק לדעתי),הם היו בסדר,מוכשרים ומצליחים בתחומם.
אני זוכרת איך חיכיתי לעוד אלבום ועוד אלבום שיצא.כל אחד מהאלבומים שלהם זכה להיות דיסק הבוקר שלי באוטו במשך תקופה די מכובדת.
ואז עזבה הסולנית,סקיי אדוארדס,רצתה קריירה משלה.

הם הוציאו עוד דיסק ב 2005 שהמילה "בינוני" תחמיא לו,והיא הוציאה דיסק משלה,שבו אפשר באמת להנות מהקול שלה,רק שזה הדבר היחיד שהיה טוב שם,וזה לא מספיק.

charagongo נשאר הפסגה מבחינתי,גם המוסיקה,גם הזכרונות.

היום כבר עברתי הלאה,לסגנון מוסיקלי אחר,אבל יש בקרים,כמו זה,שהכל נראה אחרת כששומעים אהבה ישנה,כמו השיר הזה.
בוקר טוב.