כשהיית איתי

מיכל סיפרה לי שהיא הולכת ומתאהבת בדיסק האחרון של שלומי שבן.אני אמרתי לה שהגיע הזמן ושתכתוב על זה כשיר בוקר.הנה מה שהיא כתבה,על השיר מתוך דיסק הבונוס "כשהיית איתי".קצת אחר,קצת שונה,אבל שווה להקשיב.
ולמי שלא יודע- שבוע הבא הוא מופיע בפסטיבל הפסנתר- לכו לראות.

"זה השיר של מרי ג'יי בלייג' שאני הכי הכי אוהבת מאיפה את יודעת מי הם בכלל?איתי זה רק היה מרקס ודכאונות"

יש בו משהו בשבן הזה. יש בו יותר משהעין משגת. בדיוק כשחשבתי שעייפתי מההתחכמויות שלו, ומנפילות האמות על הפסנתר, ומהפלירטוט הלעיתים מרגיז עם הג'אז, בדיוק אז הוא נכנס לי למשרד דרך קיר הזכוכית שאין בו חלון והתיישב ברמקולים. שעות של טלפונים, מסמכים ועבודה, והוא ברקע. חסכוני יותר מדגים, נקי יותר מאקווריום. ה'עיר' שלו מתחברת עם העיר של החלון שמאחורי, וההומור הדק שלו מחייך לי את היום.
האלבום הזה קנה אותי לאט. כנראה שככה זה באהבות לטווח הארוך. פרומו של שנתיים עם 'מוכן לאהבה'. שנה מאז פסטיבל הפסנתר הקודם שם נכנס לי לראש 'מותק את אצלי בראש', כמה גיחוחים מ'אינטואיציה' וכמה צמרמורות סתיו מ'פעם שירים'. ועכשיו 'כשהיית איתי (את לא אהבת לרקוד)'.
ציניות בריאה שהורגת ומדליקה כאחד כל שביב נוסטלגיה. איכשהוא אצל שבן לא רק שהדשא ירוק יותר בצד השני של הגדר, הוא ירוק יותר גם רטרואקטיבית וטנטטיבית. העיקר שהיא כבר לא פסיבית.
בוקר טוב!