בשישי מצאתי איזה חור של שעתיים,שבמהלכו החלטתי לצפות בדיוידי החדש של מדונה,ההופעה הכל כך מדוברת שלה the confession tour.אם אתם רוצים לקרוא על הדיוידי בהרחבה,בווינט תוכלו לקבל פחות או יותר את מרבית ההערות וההארות,אבל מה שאני רק רציתי להגיד הוא שמדונה,שהיתה אחת מאהבות חיי לאורך שנים,היא אלילה,אבל מפלסטיק.
כשהסתכלתי על ההופעה לא יכולתי שלא לחוש זקנה וצעירה בו בזמן.מצד אחד,הבאסים,הכוריאוגרפיה,הצבעים,הוידאו ארט,הקצב,פשוט עושה חשק לרקוד ולקפץ שם,ומצד שני,מצאתי את עצמי מזפזפת,כי הכל נורא מתוכנן, מתוכנת,מוצג- לא ממש הופעת live רגילה.זה יותר ,איך נאמר,show.אחד שהצליח לשעמם אותי לפרקים.
כך או כך,אחד מרגעי השיא שלי בצפייה לפחות היה בשיר הפותח,שבו מדונה החליטה שהיא מספיק גדולה כדי לשלב סימפול של דונה סאמר,מלכת הדיסקו,וזה פשוט עשה את כל העבודה,לפחות לסאקרים כמוני,שאוהבים אותה כבר משנות השמונים.
אין בעיני שיר יותר מתאים לבוקר שמש שכזה,ולפתיחת הסופש
תראו לבד ותשפטו...
אין בעיני שיר יותר מתאים לבוקר שמש שכזה,ולפתיחת הסופש
תראו לבד ותשפטו...
0 Comments:
Post a Comment
Subscribe to Post Comments [Atom]
<< Home