אחד הדברים הנדירים במוסיקה זה לשמוע משהו שאת באמת אוהבת במקום ציבורי. אתמול הייתי בבר רנדומלי עם אנשים רנדומלים (טוב לא ממש רנדומלים אבל אנשים מהעבודה) והיה קצת צפוף והיה קצת משונה וקצת לא מצאתי את עצמי. כשכבר התחלתי לחשוב על דרכי מילוט ותירוצים אפשריים קצב מוכר שינה לי את המצב רוח לגמרי. זאת לא יצירת מופת. היום אני יכולה להגיד שזה אפילו קצת קיטשי. אבל כשהייתי מכורה לסדרת ה CAFE DEL MAR זה היה בדיוק בגלל רגעים כאלה. השיר המקורי נחמד אבל הרמיקס הזה שהופיע בVOL 7 היה אחד מהשירים האלה שטרחתי לתקוע בכל אוסף שהכנתי לעצמי במשך תקופה ארוכה. אז (וגם קצת היום) המקצב הקצת מלנכולי עשה לי דווקא טוב והתחושה הזו חזרה על עצמה אתמול בלילה הקפוא פה בסן פרנסיסקו ולא היה לי כבר אכפת שאני לא מוצאת את עצמי. ככה זה כשנזכרים...
אז זה לא ממש בוקר בארץ וגם פה כבר אפשר לומר שצהרים אז שיהיה שבוע טוב ונעים.
Labels: bush, letting the cables sleep
posted by Milly @ 9:53 PM
1 Comments
1 Comments:
ללא כל ספק אחד הרימיקסים הטובים שנעשו בשנים האחרונות.
Post a Comment
Subscribe to Post Comments [Atom]
<< Home