Eric Clapton-nobody knows you when you're down

במקרה נתקלתי בשיר הזה אתמול,בביצוע האוקסטי שלו,מתוך איזה תוכנית של פעם ב mtv.
אני זוכרת אותו טוב,את השיר הזה.פעם אהבתי אותו מאוד.פעם בכלל אהבתי בלוז.אריק קלפטון היה אחד מהם,אבל היו גם ג'ון לי הוקר,וכבדים אחרים.
הייתי שוכבת על המיטה הפוך,הפנים לשידה,מסתכלת על המערכת (אז היא היתה משוכללת אבל בינינו לא מדובר ביותר מדבל קסט שמחובר אליו דיסקמן) ונותנת לצלילי הגיטרה של קלפטון להתפזר בחדר.
את השיר הזה אני אוהבת במיוחד פשוט בגלל הניגוד בין המוסיקה לבין המילים.
לפעמים פשוט טוב לחזור אחורה.
בוקר טוב!